כָּכָה זֶה חֲבֵרִים, תִּרְאוּ אֵיזֶה מַדְהִים,
כֻּלָּנוּ שׁוֹנִים וְכֻלָּנוּ דּוֹמִים.
זֶה הַכֹּחַ שֶׁלָּנוּ שֶׁאוֹתָנוּ בּוֹנֶה,
סַבְלָנוּת לְאַחֵר, קַבָּלַת הַשּׁוֹנֶה.
מְצִיאָה שֶׁל עִנְיָן מְשֻׁתָּף וְדִמְיוֹן,
וְכָבוֹד הֲדָדִי, זֶה כָּל הָרַעְיוֹן. 

מוּנִי הָאַרְנָב מַגִּיעַ לְגַן חָדָשׁ וְרוֹצֶה לְהָקִים חֲבוּרָה. מְדֻבָּר בְּתַהֲלִיךְ לֹא פָּשׁוּט, מְעַט מַלְחִיץ, שֶׁכָּרוּךְ בְּדִילֶמוֹת לְגַבֵּי מַהוּת הַחֲבֵרוּת וְקַבָּלַת הָאַחֵר. בְּסוֹפוֹ מַגִּיעִים מוּנִי הָאַרְנָב וַחֲבֵרָיו לְמַסְקָנָה שֶׁכֻּלָּנוּ שׁוֹנִים וְכֻלָּנוּ דּוֹמִים, וּמְבִינִים יַחַד אֶת הָעֶרֶךְ שֶׁל חֲבֵרוּת אֲמִתִּית, נְטוּלַת שִׁפּוּט וּמְלֵאַת אַהֲבָה וְכָבוֹד הֲדָדִי.

הַסֵּפֶר "מוּנִי הָאַרְנָב וַחֲבוּרַת הַמּוּנִים" נִכְתַּב עֲבוּר הַיְּלָדִים וְהַיְּלָדוֹת שֶׁלָּנוּ וְגַם עֲבוּרֵנוּ - הַהוֹרִים. יַחַד, נוּכַל לִהְיוֹת אִתָּם בָּרְגָעִים הַמֻּרְכָּבִים בְּחַיֵּי הַיּוֹמְיוֹם וְלִסְלֹל לָהֶם אֶת דַּרְכָּם בְּצוּרָה תּוֹמֶכֶת וּמַעֲצִימָה.